פסק-דין בתיק ת"ק 001851/04

1.         בפני, תביעת התובע, מתווך מקרקעין במקצועו, בגין דמי תווך המגיעים לו, לטענתו, מהנתבעים.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית ובזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היה הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") אחד ממנהליה.

הנתבעת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, שכרה נכס הנמצא בדרך השלום 5 בתל אביב (להלן: "הנכס").בכוונת הנתבעת, בהסכמת בעלי הנכס, היה להשכיר חלקים מהנכס בשכירות משנה.

2.         לאחר ששמעתי את עדויות התובע, הנתבע, מנהל נוסף של הנתבעת - מר יהושע דן און (להלן: "יהושע"),עיינתי במסמכים שהוגשו ע'י שני הצדדים והבאתי בחשבון את כל טענותיהם וראיותיהם,הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן.

            אין בכוונתי לפרט בפסה"ד את כל טענות וראיות הצדדים, אך פסה"ד ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן.

3.         ביום 16/7/03 חתמה הנתבעת, באמצעות הנתבע, על "הזמנת שרותי תווך והתחייבות לתשלום עמלת תווך" (להלן:"הזמנה א'").לחתימת הנתבע לא צורפה חותמת הנתבעת וכן חתימתו של יהושע, אם וככל שנדרשו.

            בהתאם להזמנה א' התחייבה הנתבעת לשלם לתובע דמי תווך בגין חתימתה על הסכם שכירות עם לקוח שיופנה אליה ע"י התובע. הנתבעת בקשה להשכיר שטח של 600 מ"ר הנמצא בקומת הקרקע בנכס.

            למחרת היום, שבו ונפגשו התובע והנתבע. הנתבע חתם על מסמך שהוכן ע"י התובע ובו התבקש התובע ע"י הנתבעת לספק לה שירותי תווך להשכרת חלק מהנכס בבלעדיות לתקופה של 15 חודש (להלן: "הזמנה ב'"). פרטי הנכס ותנאי השכירות בהזמנה ב' זהים לפרטים בהזמנה א'. יחד עם זאת, הנתבע חתם בשולי המסמך כערב להתחייבויות הנתבעת.

            לטענת התובע, הנתבע הוחתם על שתי הזמנות שונות שכן לגרסתו, בעת החתמת הנתבע על הזמנה א' טרם ראה את הנכס. למחרת, משנפגשו בנכס,אותו ראה לראשונה באותו היום, הוא היה נכון לנסות ולפעול להשכרת הנכס ובלבד שהנתבעת תעניק לו בלעדיות, שכן הגיע למסקנה כי הסיכויים להשכרת אותו חלק מהמבנה הינם נמוכים.

            לגרסת התובע, הנתבע הסכים לתניה זו ועל כן נחתמה הזמנה ב' ואף נמסר לנתבע, באותו מעמד, צילום אותו מסמך.

            לטענת הנתבע, הוא היה ללא משקפיו ועל כן לא היה מודע לכך כי הוא חותם על התחייבות לבלעדיות. יחד עם זאת, הנתבע לא יכול היה ליתן כל הסבר מדוע חתם על שתי הזמנות.

            בנסיבות אלו הנני מעדיף,בענין זה,את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, שכן לא מצאתי כל סיבה, למעט הסיבה שנטענה ע"י התובע, מדוע חתם הנתבע על הזמנה ב'.

4.         לטענת התובע, ביום 18/7/03 העביר האדריכל של הנתבעת לידי התובע,באמצעות הפקסימיליה, תשריט של אותו חלק מהנכס שהנתבעת בקשה מהתובע לפעול להשכרתו.  האדריכל, כפי שעולה מדפי הפקס שהוגשו בפני, שלח לתובע שלושה עמודים, אך הוצגו בפני ע"י התובע שני עמודים בלבד.  

            ביום 31/8/03 שב ושלח האדריכל, לבקשת התובע, את תרשים אותו חלק מאותו הנכס. אין זה ברור לי, מדוע בקש התובע מהאדריכל לשוב ולשלוח לו את אותו התרשים שנשלח אליו עוד ביום 18/7/03.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה שמיום 17/7/03 ועד בסמוך לפני הגשת התביעה, הפנה התובע לנתבעת לקוחות שהתעניינו בחלקים שונים מהנכס, לרבות באותו חלק מהנכס המצוין בהזמנות א' ו- ב'. כן אין מחלוקת כי הוחלפו טיוטות הסכמים בין באי כח הנתבעת לבין חלק מאותם לקוחות לגבי חלקים שונים של הנכס.

            משך כל אותה תקופה עד לתחילת חודש ינואר 2004, המשיך התובע מפעם לפעם לפרסם בעיתונות מודעות הנוגעות לנכס.

            כן מסתבר כי הנתבעת, הן לפני יום 17/7/03 והן עד בסמוך לאחר הגשת התביעה, המשיכה אף היא לפרסם מודעות בעיתונות על כוונתה להשכיר חלקים מהנכס.

            כן שוכנעתי, כי הנתבעת נעזרה במקביל במתווכים נוספים בנסיונות להשכרת חלקים שונים של הנכס.

            אין חולק, כי הנתבע היה מודע לכך שהנתבעת ממשיכה לפרסם מודעות. לטענת התובע, הנתבעת רצתה להקטין את נזקיה בניסיונותיה להשכיר את הנכס והוא אף קווה שהדבר יעלה בידה. לטענת התובע, במקרה שכזה היו מגיעים לו דמי תווך גם באם היה עולה בידי הנתבעת, בלא כל קשר אליו, להשכיר את אותו חלק מהנכס אשר בגינו היא העניקה לו בלעדיות.